החלטה בתיק בש"פ 8652/12

1.        לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מתאריך 28.11.2012 ב-מ"ת 6623-04-11, בגדרה נקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. כפי שיוסבר בהמשך, החלטה זו ניתנה בעקבות החלטת חברי, השופט א' שהם, ב-בש"פ 8129/12 (לא פורסם, 12.11.2012). נוכח העובדה שטרם למעצרו הנוכחי היה המשיב עצור במשך למעלה מ-9 חודשים, הגישה המדינה, לצד הערר, גם בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שימנו החל מתאריך 28.11.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 6596-04-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות הנדרשות להכרעה

2.             תוכנו של כתב האישום שהוגש נגד המשיב, וכן פירוט הליכי המעצר השונים שהתקיימו בעניינו, תוארו בפירוט בהחלטתו של השופט א' שהם מתאריך 12.11.2012, ולכן אציג פה רק את תמציתם:

           נגד המשיב, ונגד אחרים, הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של החזקה וניהול מקום למשחקים אסורים, ארגון הגרלות והימורים, קשירת קשר, סחיטה באיומים, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וכן מספר עבירות מס. נוכח העובדה שעניינם של יתר המעורבים בפרשה איננו עומד להכרעה בפני, יתמקד הדיון להלן במשיב בלבד.

3.             בתאריך 23.05.2011 נעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביני לביני התקיימו מספר הליכי מעצר, לרבות בפני בית משפט זה, ובתאריך 26.02.2012 שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שונים. בחלופת מעצר זו שהה עד לתאריך 08.11.2012. במועד זה, ובעקבות הפרות לכאורה מצד המשיב את תנאי שחרורו, נעצר המשיב מחדש. נוכח העובדה שהמשיב היה עצור במשך למעלה מ-9 חודשים טרם שוחרר לחלופת מעצר, הובא עניינו של המשיב (לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד הורה על "מעצר גישור" מכוח סעיף 62א לחוק המעצרים) בפני בית משפט זה (השופט שהם) בתאריך 12.11.2012. השופט שהם נמנע מלהכריע בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, וחלף זאת קבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעודכן בעניינו של המשיב, וכי לאחר שיוגש התסקיר "בית משפט קמא יבחן את טיב ההפרות ואת עוצמתן, ויחליט אם יש מקום להחזיר את המשיבים למעצר, אם לאו". כמו כן, נקבע כי עד להחלטה הנ"ל, ישאר המשיב במעצר.

4.             תסקיר המעצר בעניינו של המשיב התקבל בתאריך 20.11.2012. לפי התרשמות שירות המבחן, המשיב מודע עתה לחומרה שבהפרות שביצע, ומבין כי פגע באמון שניתן בו על ידי בית המשפט. שירות המבחן הוסיף וציין כי "כיום, בניגוד לעבר, [המשיב] מתחיל להכיר בבעייתיות בהתנהלותו", ולכן המליץ "כי נוכח הסנקציה שכבר ננקטה במעצרו החוזר, ניתן לשקול שוב את שחרורו, בכפוף להקשחת התנאים ופיקוח הדוק".

5.             בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 26.11.2012, הסכים בא-כח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגדו, ואף לא כפר בביצוען של ההפרות הנטענות. יחד עם זאת, המשיב טען כי חרף ביצוען של ההפרות הנ"ל ניתן להסתפק בשחרורו בתנאים מגבילים, תוך שהוא מפנה גם לתסקיר שירות המבחן, שהמליץ, כאמור, על שחרור המשיב לחלופת מעצר הדוקה יותר.

6.             בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את טענת המשיב, וקבע כי ההפרות הנטענות לא היו מהותיות, והן אינן "מסוג ההפרות שטיבן ונסיבות ביצוען, מצדיקות מעצרו של המשיב עד תום ההליכים". בהתאם, ולאחר שהורה על חילוט של 35,000 ש"ח, המהווים מחצית מסכום ההפקדה הכספית מצד המשיב, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בתנאים המגבילים הבאים:

א)   "מעצר בית" בבית ברח' מגידו 13/1 שבעיר אשקלון, בפיקוח שישה משמורנים (הוספת שני משמורנים, נוסף לארבעה שנקבעו קודם לכן), תוך אפשרות ליציאה לעבודה במשך 8 שעות בימים א', ב', ד' ו-ה', ו-5 שעות בימי ו'.

ב)   הפקדה נוספת בסך 35,000 ש"ח, חלף הסכום שחולט, וכן הגדלת ערבות צד ג', מצד שני המשמורנים שנוספו, בסך 150,000 ש"ח כל אחד.

ג)    פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של 6 חודשים, תוך שיתוף פעולה והתייצבות לפגישות מצד המשיב.

           לצד החלטתו זו, נענה בית המשפט המחוזי הנכבד לבקשת המדינה, והורה על עיכוב ביצוע השחרור ב-48 שעות, כדי לאפשר הגשת ערר בפני בית משפט זה.

           מכאן הערר שבפני.

טענות הצדדים

7.             בבסיס הערר, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר, וזאת לנוכח שתי ההפרות שביצע, לכאורה, מהן עולה כי לא ניתן ליתן אמון במשיב או במשמורנים שמונו. ההפרות המיוחסות למשיב הן:

           ראשית, נטען כי בתאריך 13.09.2012 התייצב המשיב לבדיקה פסיכולוגית במכון בתל-אביב, וזאת באישור בית המשפט בכפוף לכך שילווה על ידי אחד מן המשמורנים. המשיב אכן הגיע למכון יחד עם המשמורן מאיר מלול, אך בסמוך לאחר מכן עזב המשמורן הנ"ל את המקום והותיר את המשיב לבדו. בנוסף נטען כי בפרק זמן זה נשא המשיב מכשיר טלפון סלולארי, בניגוד להוראות בית המשפט.

           שנית, בתאריך 06.11.2012, ובעת שאושר למשיב לצאת לפגישה עם עורכי דינו, נסע המשיב לטיילת בעיר אשקלון, לצורך צילומים לקראת בר המצווה של בנו, כשהוא נושא עימו טלפון סלולארי. בנוסף, במשך כשעה שהה המשיב בלא שילווה על ידי משמורן, אלא בחברת בנו בלבד.

           לשיטת המדינה, אמנם נקבע בעבר כי התמשכות ההליך העיקרי בעניינו של המשיב מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. ואולם, ההפרות המיוחסות למשיב, בצירוף תסקירי שירות המבחן ועברו הפלילי של המשיב, מטות עתה את הכף לעבר החזרתו למעצר עד תום ההליכים נגדו. לחילופין, העוררת טוענת כי לא ניתן להשלים עם שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בה שהה עד מעצרו המחודש, וזאת משום שהוכח כי התנאים המגבילים שהושתו על המשיב, וכן המשמורנים שמונו כדי לפקח עליו, הינם "בלתי אפקטיביים בעליל".

8.             המשיב טוען מנגד כי ההפרות המיוחסות לו, שעל עצם קיומן אין למעשה מחלוקת, הינן מינוריות יחסית, ובית המשפט המחוזי אף קבע כי המשיב לא ביצע את ההפרות כדי ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, כדי לעבור עבירות פליליות כלשהן, או כדי לנסות ולשבש את הליכי משפטו.